מיכאל עשור נ' המכללה המשותפת בע"מ

פסק דין

1.בפניי תביעה ע"ס 29,000 ₪, בגין השבת שכר לימוד ששילם התובע ללימודי שמאות מקרקעין אצל הנתבעת אותם לא השלים.

2.הטענה המרכזית של התובע הינה כי כאשר נרשם לקורס, היו הקורסים אמורים להתקיים בבאר שבע, ובדיעבד הוחלט שאת הסמסטר השני ילמד בקמפוס באשקלון.

3.הנתבעת טוענת כי בסעיף 8 להסכם שנחתם עם התובע, נרשם במפורש שלהנהלת בית הספר הזכות לשנות את מקום הלימודים על פי שיקוליה הבלעדיים וכן יש לה את הזכות להעביר תלמידים לסניף אחר.

4.עוד טוענת הנתבעת כי התובע זלזל בקורס, הוא החסיר מפגשים, הוא לא הגיע לבחינות ולכן ממילא, גם אם הקורס היה ממשיך להילמד בבאר שבע, לא יכול היה להמשיך וללמוד בו ולכן כל נזק שנגרם לו, איננו בעטיה של הנתבעת.

5.התובע הגיש את התביעה בשנת 2009, כאשר מדובר בעילה משנת 2003, דהיינו שש שנים לאחר עילת התביעה ועל סיפה של תקופת ההתיישנות. הנתבעת טוענת כי השיהוי המשמעותי בהתנהלותו של התובע עד להגשת התביעה גרמה לה לנזק ראייתי של ממש באשר מסמכי הקורסים נשמרים למשך 4 שנים בלבד.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מטענותיהם, אני סבור בסופו של דבר כי הצדק איננו נמצא אצל אחד מהם, אלא הוא במקום כלשהוא באמצע.

7.גם אם ההסכם מאפשר לשנות את מיקום הקורסים על פי שיקול דעתה הבלעדי של הנתבעת, ברור שהדברים צריכים להעשות בסבירות שהרי לא יתכן כי לאחר שסטודנטים נרשמים למכללה בהסתמך על מצג כי הקורסים יתקיימו במקום מסוים, ישונה לפתע המיקום ולפי סעיף הפטור הגורף, ניתן היה לכאורה לשנות את המקום גם לאילת או לקריית שמונה, ולכן ללא ספק הסעיף הזה הינו סעיף מקפח בחוזה אחיד.

8.מאידך צודקת הנתבעת כי התובע לא מילא את כל חובותיו גם בתקופה שהלימודים היו בבאר שבע, כאשר לשניים מהקורסים הגיע באופן חלקי, ולא ניגש אפילו לשתיים מן הבחינות, ואני מקבל את טענתה העקרונית של הנתבעת כי כאשר מדובר במסלול מתמשך הרי שקורס נבנה על גבי קורס, ובדרך כלל לא ניתן להשלים את התואר ולהמשיך לקורסים מתקדמים, ללא שהסטודנט עובר בהצלחה את הבחינות בקורסים הראשוניים. השיהוי המשמעותי של התובע בהגשת התביעה מנעה מן הנתבעת להביא את הידיעונים או הסילובסים של הקורסים כדי להוכיח טענה זו ולכן הנטל עובר בעניין זה אל התובע שלא הרימו.

9.בשילוב שבין רשלנותו של התובע בכך שלא השלים את חובותיו גם כאשר הקורס היה בבאר שבע, ובכך שהשתהה שיהוי כה משמעותי של שנים ארוכות, עד שהגיש תביעה זו, לבין הרשלנות של הנתבעת שהחליטה לפתע להעביר את הקורסים מבאר שבע לאשקלון, נראה לי כי יש מקום להשיב לתובע את שכר הלימוד שבו לא עשה שימוש אולם זאת רק באופן חלקי לנוכח התנהלותו בתחילת לימודיו.

10.קשה היום במבט לאחור להעריך כיצד היו פני הדברים אם הנתבעת לא הייתה מעבירה את הקורס לאשקלון, ואם התובע היה משלים את לימודיו או שרשלנותו בתחילת הלימודים הייתה ממילא מביאה להפסקת הלימודים בשלב זה או אחר.

11.חלפו מאז כבר 7 שנים והתובע לא השלים את לימודי השמאות שבוודאי, אם היה רוצה בכך ויכול להשלימם היה עושה זאת.

12.בנסיבות אלה, ועל דרך האומדן בלבד אני מחליט לפצות את התובע בסכום של 25% משכר הלימוד אותו שילם, היינו בסך 5,325 ₪. בקביעת סכום זה התחשבתי הן ברשלנותו של התובע, הן בכך שהוא בכל זאת ניצל סמסטר אחד מתוך הלימודים, ומצד שני בהתנהלותה של הנתבעת אשר באמצע הלימודים העבירה את הלימודים לקמפוס אחר.

13.אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,325 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, 17/3/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף סכום כולל בגין הוצאות משפט בסך 300 ₪, הסכום כולו ישולם בתוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תש"ע, 09/05/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: רחל עמר